האם הציבור באמת מתעב איש יחסי ציבור?

ביום א' ה-6.7.08 פרסם גבריאל אסולין כתבה בגלובס בה ניסה להסביר מדוע הציבור מתעב את רני רהב. על פי אסולין, כאשר לאחר ההודעה בה הודיעה שרי אריסון היא כי נפרדת מרהב ומעדיפה במקום משרד יחסי ציבור, להעסיק דובר פנימי, הופיעו לא מעט כתבות בעיתונים ובאינטרנט עם הרבה טוקבקים לפיה ניתן היה להבין כי רני רהב אינו אהוב הציבור בלשון המעטה.

על פי אסולין, הציבור הישראלי אמנם אוהב אנשים מצליחים, אבל הוא לא אוהב אנשים מצליחים מידי. רהב הוא מגה יחצן, שרי אריסון היא סופר מיליארדרית והציבור אינו אוהב אותם כי הם מצליחים יותר מידי. אסולין אף מנסה להביא דוגמאות נוספות על אנשים מצליחים אשר אינם אהודים על הקהל.

לדעתי ההסבר הזה אינו תקף. לדעתי הציבור אוהב אנשים מצליחים, מצליחנים, בטח ובטח אוהב אנשים שעשו את זה במו ידיים (רהב לא נולד עשיר ולא נולד בתור איש ה-יח"צ של המדינה).

לדעתי שניהם לא אהודים מסיבות שונות. אפשר לומר די בוודאות שהן רהב והן שרי אריסון מצטיירים כאנשים שונים. אריסון מצד אחד אולי בגלל יחסי ציבור לקויים מצטיירת כיורשת מיליארדים מפונקת ותמהונית ורהב בקולו המעט מאנפף וחולצות הטריקו הצבעוניות מידי ואפילו התנהגותו שלעיתים קצת חריגה, גם הוא חריג ולא מקובל.

אבל מעבר להכל, לדעתי מי שלא "מת" על רני רהב אילו העיתונאים עצמם. שי גולדן, סיפר על עצמו כעיתונאי צעיר שלראשונה נפגש עם איש יחסי ציבור בדמותו של רני רהב אשר הפעיל עליו לחצים, איים עליו בתביעות וכן הלאה.

נדמה כי העיתונאים שביומיום קשה להם להסתדר בלי רני רהב (הוא מייצג כמות נכבדה של לקוחות מהבולטים במשק) מחד ומאידך הם לא מתים על ההתנהגות, על הישיבה על הברז… וכשמצאו הזדמנות לנגח אותו מעט, לא היססו.

הציבור עצמו אולי, אני מניח בלבד, אולי לא אוהב לגלות כי חלק גדול מהידיעות בתקשורת שלמרות שלא תמיד היא אהודה, עדיין אופף אותה איזה ענן מיסטי ואמונה כי היא כלבת השמירה של הדמוקרטיה, וכאשר מטיחים בו את אופן העבודה, הוא מנצל את ההזדמנות ומטיח טוקבקיו באיש שמסובב את התקשורת על האצבע, כך לפחות הדימוי המקובל של רהב בתור איש יחסי ציבור דומיננטי במיוחד, היחצן של המדינה.

ולדעתי האישית, אין ספק כי רני רהב הוא סופר מקצוען וללא ספק איש יחסי הציבור הטוב מהטובים שיש ומי שעשה את העסקה הרעה היא שרי אריסון שויתרה על שירותיו.